רשן דיימונדס בע"מ נ' בן יאיר

החלטה

בפני בקשת רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר ואשר במסגרתה עותרת המשיבה לחיוב המבקש בתשלום סך של 33,644 ₪.

הן המשיבה והן המבקש עוסקים בסחר ביהלומים. ביום 14.10.09 נכרתו בין הצדדים שתי עסקאות במסגרתן רכש המבקש יהלומים מהמשיבה. באחת, רכש המבקש מהמשיבה יהלומים בשווי 8,250$ ובשנייה רכש המבקש מהמשיבה יהלומים בשווי 6,885$. העסקה השנייה בוטלה כעבור מספר ימים ברם העסקה הראשונה לא בוטלה. לטענת המשיבה, התחייב המבקש לשלם לה את תמורת העסקה הראשונה בתוך 45 יום אך לא עמד בהתחייבותו. סכום התביעה מבטא את התחייבות המבקש כשהיא מומרת לשקלים ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום המיועד לתשלום.

בבקשת הרשות להגן מעלה המבקש מספר טענות אשר יידונו כסדרן להלן.

למותר מלציין כי בשלב זה של דיון בבקשת רשות להגן עול ההוכחה המוטל על המבקש מצומצם. המבקש איננו נדרש בשלב זה להראות כיצד יוכיח את גרסתו ולפיכך תינתן רשות להגן אפילו נטענה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב. לא שוקלים בשלב זה את מהימנות המבקש או את סיכויי הצלחתו בתיק העיקרי. די לו למבקש בשלב זה להראות כי יש בידיו טענות הגנה לכאורה, אשר אם יוכחו יובילו לדחיית התביעה. מאידך, חייב המבקש להיכבד ולפרט את טענותיו. טענות כלליות וסתמיות לא יצדיקו מתן רשות להגן. טענות שהתבדו מיסודן ייחשבו להגנת בדים ואף בגינן לא תינתן רשות להגן.

ראשית, טוען המבקש כי אין כל יריבות בינו לבין המשיבה שכן פעל כבעלים של חברה ולא באופן אישי. באותה נשימה ממשיך המבקש וטוען כי הוא מוותר על טענה זו שכן אין בכוונתו להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות של חברה. כך למעשה מוותר המבקש על טענת היעדר היריבות ואין צורך להוסיף ולהידרש לה.

שנית, טוען המבקש כי במהלך החודשים אוקטובר – דצמבר 2009 (בשוגג נכתב בבקשה – 2010) שילם למשיבה על חשבון חובו סך של 1,570 $ וביום 6.3.10 שילם סך נוסף של 500$. טענות אלו פורטו כדבעי ואף נתמכות בחלקן במכתב ב"כ המשיבה מיום 28.1.10 (נספח 2 לבקשת הרשות להגן). בגין טענות אלו תינתן למבקש רשות להגן. יצוין כי המבקש מוסיף וטוען כי סוכם שתינתן לו ארכה לביצוע התשלום בתוך 18 חודש ואומנם מועד זה חלף אך אפשר ותהא לו נפקות בבחינת ההוצאות.

שלישית, טוען המבקש כי ביחס ליתרת סכום התביעה עומדת לו טענת קיזוז. לטענת המבקש, הזמינה ממנו בעבר המשיבה שירותי שיווק תכשיטים באתר האינטרנט שלו וסוכם כי התמורה תשולם למבקש לאחר מכירת התכשיטים. על יסוד סיכום זה השקיעו המבקש ועובדת מטעמו עבודה במשך חודשיים, בחודשים דצמבר 2007 עד ינואר 2008, אולם כאשר התבקשה המשיבה למסור את התכשיטים לצורך השיווק עצמו, התברר לו שהעסק של המשיבה נסגר. טוען לפיכך המבקש שיש לחייב את המשיבה לשלם לו את משכורתו בסך 8,000 ₪ לחודש ואת משכורת העובדת בסך 5,000 ₪ לחודש ובסך הכל בגין חודשיים - 26,000 ₪ ובתוספת הצמדה וריבית – 33,454 ₪. סכום זה עולה על יתרת החוב למשיבה.

בטענה זו של המבקש רב הנסתר על הנגלה. המבקש טוען כי סוכם שיבצע שיווק תכשיטים של המשיבה אך איננו מציין את מועד אותו סיכום, איננו מציין את התמורה לה היה זכאי בגין אותו שיווק, איננו מציין כמה זמן אמור היה להימשך השיווק ואף לא מה היה קורה באם היה נכשל השיווק. כל אלו פרטים אלמנטאריים כאשר טוענים להסכם מוגמר כפי שטוען המבקש.

זאת ועוד, המבקש טוען להשקעת חודשיים עבודה בעלות 13,000 ₪ לחודש אך איננו מביא כל פירוט של אותה עבודה שבוצעה באותם חודשיים, אם בוצעה באופן יום יומי אם לאו, מדוע נדרשה לה השקעת זמן כה מרובה, אם הדבר היה בידיעת המשיבה או בהסכמתה וכיצד מחושב אותו שכר נטען. כל הטענות הללו נטענות בלשון סתמית וכוללנית.

לא זו אף זו שלא ניתן להבין מדוע אם כך שתק המבקש שנים כה רבות. מדוע טוען המבקש שדרש תמורה אולם איננו מציין מועדים ואיננו מציג מכתבים בעניין זה. עוד פחות מכך מתיישבת טענת המבקש עם עצם כריתתה של העסקה נשוא התביעה באוקטובר 2009 בלא רמז לזכות קיזוז שעומדת לו למבקש, לשיטתו, עוד מאז 2007 וכאשר המבקש עצמו מודה בתצהירו (סעיף 10) שהתחייב לפרוע את החוב בתוך 18 חודש. ואין אלא לתמוה מדוע התחייב לכך המבקש כאשר לשיטתו עומדת לו זכות הקיזוז.

במצב זה של טענות כוללניות ולא מפורטות, מתן רשות להגן למבקש ייעשה בקושי וכמעשה חסד בלבד, שלכן ראוי להתנותו בהפקדת כספים בקופת בית המשפט.

אשר על כן ונוכח האמור לעיל אני קובע כדלהלן:

ביחס לטענה בדבר פירעון סך של 2,070$ (7,850 ₪ לפי שער החליפין שמציין המבקש – 3.792 ₪) ניתנת למבקש רשות להגן.

ביחס לטענה בדבר זכות הקיזוז שעומדת למבקש בגין יתרת סכום התביעה, תינתן למבקש רשות להגן רק בתנאי שיופקד על ידי המבקש סך של 20,000 ₪ בקופת בית המשפט בתוך 30 יום מהיום. בהיעדר הפקדה תידחה בקשת הרשות להגן בטענה זו והמשיבה תהא רשאית ליטול פסק דין חלקי על יתרת סכום התביעה.

התביעה תתברר בסדר דין מהיר והצדדים יפעלו כדלהלן:

בתוך 30 יום תמציא המשיבה לבית המשפט ולמבקש את המסמכים שיש לצרף לכתב תביעה בסדר דין מהיר.

בתוך 30 ימים ממועד קבלת מסמכי המשיבה ימציא המבקש לבית המשפט ולמשיבה את המסמכים שיש לצרף לכתב הגנה בסדר דין מהיר.

בתוך 45 ימים ממועד הגשת מסמכי המבקש רשאי כל צד להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו. התצהירים יוגשו על ידי הצדדים בד בבד.

במקביל, בלא שהדבר יעכב את ביצוע האמור לעיל, יוזמנו הצדדים לישיבת גישור בפני מחלקת הגישור בבית המשפט. המזכירות תוודא זימון הצדדים לישיבת הגישור.